ישיבה

שלום רב!
תודה רבה על ההתחשבות. אל לך לדאוג, לא העלבת איש.
אני חייב להודות ששאלה זאת גם אני שאלתי ועוד הרבה שאלו. בחור שמגיע מישיבה תיכונית, עם כל האנדרנלין בדם, ופתאום.. לשבת, ללמוד... שעה אחרי שעה, יום אחרי יום...?

לכן כדאי לעשות קצת סדר בדברים:

ראשית כל - השמחה בישיבה מתחילה משמחה פנימית, בניגוד לתרבות המערבית שעל כל דבר בה חל הכלל "לא פרסמת? לא עשית!" . בתרבות הישראלית – הפנים הוא העיקר. וכך גם בשמחה - לא שמחה משתיה לשוכרה באיזה פאב, לא שמחה של ניצחון הקבוצה באליפות, אלא שמחה פנימית.

שמחה שבמשך 20 שנה לא הצלחת להתגבר על עצמך במשהו מסויים – ועכשיו הצלחת.
שמחה בכך שאתה מתקרב לאט לרמה אישית שמאוד רצית להיות בה
שמחה כשאתה שם לב לכמה שהשתנת בישיבה.

כמובן שיש גם את הצחוקים של הפנימייה, ופורים, והחגים, והכדורסל של יום חמישי בערב, והטיולים עם החבר'ה בבין הזמנים – זאת שמחה, זה כיף.
כמובן שחשובה גם השמחה החיצונית, כביטוי לשמחה הפנימית, והיא בהחלט קיימת בישיבות.

אמנם נכון שיש ישיבות יותר שמחות, ויש ישיבות יותר "אפרוריות".
יש אנשים שחייבים: ריקודים, עונגי שבת ארוכים, טיולים מטורפים של שבועיים... ויש שלא.

לכן, מאוד חשוב שתתאים לעצמך ישיבה שמחה, ישיבה שתרגיש בה סיפוק, כי בעבודת ה' חייבים שמחה, חייבים סיפוק.

ובהחלט יש ישיבות כאלה!

בעז"ה אשלח לך לדוא"ל כמה רעיונות באופן אישי, אז אשמח אם תחזור אלי לאימייל המצורף למטה.

כל טוב,
מתי, חברים מקשיבים.
matirozn@walla.co.il